<h1>ספר המקח והממכר לרב האי גאון — שער נ"ב</h1>
<h2>דף קב:</h2>
דין השליח והסרסור [ו]שכירות הריני מזכירו בשער השכירות וכבר הזכרתי בספר זה חיוב מה שיש על השליח להזדהר מן השמירה במה שהוא מוכר ובמה שהוא לוקח. והרבה עניינים מאפטרופוסות היתומים ומה שראוי להם שאם פשע האפטרופ' נתחייב באותה פשיעה דכל הפסד שימצא או כל מום שימצא במה שלקחו הרי הוא עליהם. וכבר פירשתי בחבורי זה הא דגר' [ב"מ מ"ב ע"ב] ההוא אפטרופ' דזבן להו תורא ליתמי ולא הוו ליה ככי ושיני וכו' עד ומשלם בקרא דמי בשר בזול. ולענין אפטרופוסות על ההקדש כבר הקצתי לה שער בפני עצמו בזה החבור [הוא שער נ"ו]. ויש לי להזכיר בכאן דין השליח והסרסור תחלה תחלה צריך שיעשה כמו שצוהו שולחו ולא ישנה ולא יחליף ממה שצוהו שאם ישנה ממה שצוהו כל ההפסד שארע באותו מעשה הוי עליו כדגרסינן [מעילה כ' ע"א] השליח שעשה שליחותו ב"ה מעל לא עשה שליחותו שליח מעל. והיכא שצוהו לקנות חפץ פלוני ושנה צוויו וקנה חפץ אחר אם נמצא ריוח במה שקנה הוי לשליחו. ואם נמצא בו פחיתה או הפסד הוי לשלוחו כדגר' [ב"ק ק"ב ע"ב] הנותן מעות לשלוחו ליקח בהם חטים ולקח בהם שעורים שעורים ולקח בהם חטים תני חדא אם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לאמצע ותניא אידך אם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לו. א"ר יוחנן ל"ק הא רבי מאיר דאמר שנוי קונה, הא רבי יהודה דאמר שנוי אינו קונה. וזה הדין הוי על דין הידוע בדיני ממונות כל המשנה ידו על התחתונה. והיכא שמנה את השליח לקנות לו שום חפץ ונמנע ולא קנהו לו רואים שאלו קנהו היה בו ריוח בדבר אין לו על השליח על שנמנע מליקח אותו אלא תרעומת כדגר' [ב"מ ע"ג ע"ב] אמר רב חמא האי מאן דיהיב זוזי לחבריה למזבן ליה חמרא ופשע ולא זבין ליה משלם ליה כדקאזיל אפרותא דבל שפט. אמר רבא לא אמרן אלא דא"ל יין סתם אבל אמר יין זה לא מי יימר דמזבני ליה נהליה. רב אשי אמר אפילו אמר יין סתם נמי לא מ"ט אסמכתא היא ואסמכתא לא קניא. והיכא שנתנו לו שני בני אדם כאחד כדי שיקח להם חפץ וערב את המעות ולקח במקצת המעות מאותו חפץ שאמרו לו הרי אותו חפץ בין כלם ונותן לכל אחד ואחד כשעור מעותיו ואין לו שיתן לזה ויניח זה ואף על פי שהיה בדעתו ובכונת לבו בשעת הקניה שיקנה לאחד מהם כיון שהמעות מעורבים אין כונתו מועלת כלום והוי בין כלם. אבל אם היו צרורות כל אחד ואחד בפני עצמו שלא נתערבו המעות כלל רואין באיזו צרורה מהן קנה החפץ דלאותו שהיתה הצרורה הוי החפץ ואין לאחרים באותו חפץ ולא כלום כדגר' [שם ע"ד ע"א] אמר רבא הני בי תלתא דיהבי זוזי לחד למזבן להו מידי וזבן לחד מנייהו זבן לכלהו ולא אמרן אלא דלא צר וחתם דאיניש אינשי לחודיה אבל צר וחתם דאיניש איניש לחודיה למאן דזבן זבן. אבל אם השולח אמר לשליח עשה לפי עצמך ולפי מה שיראוך מן השמים הרי זה יש על השליח לעשות כיותר יפה מה שעיניו רואות מאותן סחורות שהם באותם מקומות שהולך לשם. וכל היכא שלא הרשהו בעל הממון שימכור לו באשראי אין לו לשליח שימכור באשראי לפי שאשראי יותר הוא ידוע שיש בו הפסד משיש בו ריוח כדגרסינן [פסחים קי"ג ע"א] אשראי ספק אתי ספק לא אתי.
